fbpx

התעללות בקשישים

בעולם המערבי ובישראל, עיקר הטיפול בקשיש  עדיין מתרחש במסגרת הקהילה, על ידי בני משפחה, זאת בהתבסס על ערכי המסורת בהם ראוי שאדם יקבל עזרה בזקנתו מילדיו והעובדה כי המדינה אינה יכולה לספק את כל השירותים לזקן (לבנשטיין, 2003) . הטיפול בקשיש מעלה תחושות של סיפוק והטבה ביחסים הבין- אישיים ורובו מוענק על ידי בני הזוג ורק לאחר מכן הילדים. עם זאת, מחקרים מציינים כי הטיפול בקשיש, על ידי מטפל שאינו מוסמך לכך, יכול להביא לתחושות עומס פיזי ופסיכולוגי, אשר מובילים לתחושות לחץ ותשישות בקרב המטפלים ועלולים להוביל להתעללות בקשיש והזנחתו.

למרות הידע הקיים, ישנו קושי בסיסי בחשיפת מקרי התעללות בקשישים בקהילה, הנובע ממגוון סיבות (דורון, 2007):

  • הפגיעה בקשיש נעשית ברובה בהיחבא והקשיש חש בושה היות והוא רואה בפגיעה על ידי קרוביו (אשתו וילדיו) כשלון אישי.
  • לעיתים קיים פחד שגילוי ההתעללות יביא לפגיעה חמורה יותר או שהוא יאלץ לעזוב את הבית ולעבור לבית אבות כי לא יהיה מי שיטפל בו.
  • בעיות בריאות (כגון חוסר יכולת לצאת מהבית) וירידה קוגניטיבית (דמנציה, אלצהיימר וכדומה), מקשות אף הן על זיהוי התעללות והעובדה כי קשישים רבים אינם מוכרים לרשויות.
  • הימנעותם של אנשי מקצוע מדיווח על מקרי פגיעה שכבר ידועים להם, מהפחד מהתוקף או שהם אינם בטוחים שהמקרה שלפניהם הינו מקרה של התעללות בגלל ההגדרות שאינן חד משמעיות

גורמי הסיכון להתרחשות התעללות בקרב המשפחה:

מאפייני הקורבן:

  • מחקרים מצביעים על כך שככל שהגיל הכרונולוגי של הקשיש הוא גבוה יותר כך הוא חשוף יותר להתעללות (דורון, 2007).
  • נשים זקנות חשופות יותר להתעללות מגברים זקנים.
  • מגורים משותפים עם הפוגע מהווים גורם סיכון חזק להתרחשותה של התעללות
  • אם הקשיש מבודד חברתית- היות וחבריו כבר נפטרו או שהוא אינו יכול לצאת מהבית ולהיפגש עימם.
  • כאשר הקשיש תלוי רגשית ופיזית במטפל (לבנשטיין, 2003).
  • מצבו הכלכלי של הקשיש מהווה אף הוא גורם סיכון: כאשר מצב כלכלי קשה עלול להוביל להזנחת הקשיש היות והוא אינו יכול לתת תמורה עבור השירותים להם הוא זקוק ואילו מצב כלכלי טוב עלול לגרום לניצולו הכלכלי על ידי לקיחת כספו.
  • קשיי תקשורת עקב חירשות או קשיי דיבור והבנה מהווים גורמי סיכון נוספים.
  • במידה והקשיש נמצא במצב תפקודי ירוד או סובל מירידה קוגניטיבית או תשישות נפש

מאפייני הפוגע:

  • הפוגעים, הם על פי רוב בני משפחה (בני זוג ולאחר מכן הילדים) , המשמשים כמטפלים עיקריים (לבנשטיין, 2003).
  • מטפלים אלו לרוב מטפלים בקשיש מתוך אהבה ודאגה, אך עם זאת  הם לעיתים קרובות בעלי חוסר ניסיון וידע כיצד לעשות זאת, דבר שהרבה פעמים יוצרת אצלם מצוקה המובילה להתרחשותה של התעללות כתגובה למצוקה זו.
  • לעיתים המטפלים עצמם יסבלו מבעיות נפשיות כגון הפרעות אישיות, שיפריעו להם בהפעלת שיקול הדעת
  • התמכרות הפוגע לסמים, אלכוהול או הימורים
  • הפוגעים יסבלו מאבטלה, בעיות כלכליות או תסכול בעבודה, שבנוסף לטיפול בהורים יערימו עליהם לחצים נפשיים נוספים
  • כאשר קיימת היסטוריה של אלימות משפחתית- היא עלולה לעבור לצד של המטפל כי כך היה נהוג במשפחה להתמודד עם קושי ומצוקה או מתוך ניסיון להתנקם בקשיש שבעברו היה הפוגע
  • מגורים משותפים- כאשר מדובר בהתעללות של ילדים בהוריהם, לרוב הם יתגוררו אצלם ויהיו תלויים בהורים מבחינה כלכלית (דורון, 2007)
  • המטפלים הפוגעים לרוב יסבלו גם הם מבידוד חברתי
  • קושי להתמודד עם עומס הטיפול בהורה הזקן והמוגבל
  • תחושת המטפל כי הטיפול בקשיש נכפה עליו באופן לא מתוכנן וכי הוא אינו מתוגמל על פעילותו מבחינה כספית או רגשית.
  • כאשר המטפל נאלץ לטפל בקשיש על חשבון זמנו הפנוי והדבר פוגע בשגרת חייו

מאפיינים נוספים:

  • סביבת מגורים עבריינית
  • חוסר שירותים לזקן בסביבת המגורים- לדוגמא כאשר קיים עומס על המטפל אך אין מרכז יום או שירותי סיעוד אשר יכולים לסייע אף הם בטיפול בקשיש ולתת מנוחה למטפל השחוק
  • כאשר קיימים שירותים אלו אך הם אינם נגישים לקשיש- במידה והוא מתנייע על כיסא גלגלים אך גר בקומה רביעית והוא מתקשה לצאת מהבית

לסיכום:

הנתונים המובאים לעיל מציגים תמונה בה ההתעללות בקשישים במסגרת הקהילה, נגרמת על ידי שילוב אפיונים תפקודיים ואישיותיים של הקשיש ובן המשפחה, דינאמיקת היחסים בינהם, כמו גם הסדרי המגורים ועומס הטיפול.

כמו כן, הנתונים הקיימים לגבי שיעור ההתעללות בקשישים בקהילה מלמדים, שיחד עם ההכרה שאכן התופעה קיימת והתעללויות בקשישים מתרחשות בפועל, קיים קושי להגיע למסקנות לגבי היקף התופעה, עוצמתה ותדירותה והדבר נובע ממגוון סיבות: מחקרים בנושא מתבססים לרוב על קשישים המצויים בטיפולם של שירותי הרווחה ואינם מייצגים את כל אוכלוסיית הקשישים, התבססות על דיווחי הזקנים אשר יוצרת בעיית אמינות (לעיתים הקשישים מתביישים לדווח על ההתעללות או שאינם יכולים לדווח עליה כי הם אינם צלולים), והימנעות מטפלות בית, כגורם אובייקטיבי, מלדווח. סיבה נוספת היא העובדה שאין תיאוריה או הגדרה ברורה והדבר מקשה על אנשי המקצוע לזהות מקרי התעללות באופן ודאי ולטפל בהם.

אלימות במוסדות טיפול בקשישים

תופעת ההתעללות בזקנים במסגרת המוסדית כוללת התעללות פיזית, מינית, פסיכולוגית, כלכלית והזנחה, הנפוצות גם במסגרת הקהילה. הדבר הייחודי בהתעללות במסגרת מוסדות היא הפרת זכויות והיא נובעת מאופי המגורים במוסד כשהדיירים הזקנים תלויים כמעט לחלוטין בצוות המטפל, המספק להם את כל הצרכים הבסיסיים: אוכל ושתייה, סיוע בהאכלה, רחצה, הלבשה, טיפול בהפרשות וכדומה (שאנן- אלטמן וכהן, 2009). אלו עלולים לשמש קרקע פורייה לטיפול לקוי ולהתעללות בזקנים.

חוקר בשם פילמר (Pillemer, 1988), הגדיר התעללות בקשישים במוסדות ככל פעולה מכוונת, המבוצעת על ידי מטפל במוסד וגורמת לפגיעה ולסבל לקשיש המאושפז. הגדרת ההתעללות כוללת ארבע קטגוריות פגיעה:

אלימות גופנית ומינית – פגיעה מינית וגופנית במתכוון כגון: הכאה, הגבלה גופנית ותרופתית או טיפול תרופתי מופרז.

התעללות פסיכולוגית – פגיעה הגורמת סבל, עלבון והשפלה לדייר המאושפז ומאופיינת בהפגנת יחס פטרוני, איומים, צעקות, קללות, כינויי גנאי, ענישה ובידוד.

הזנחה בטיפול – דפוס התעללות נחלק להזנחה גופנית (כשל באספקת משאבים ההכרחיים לקיום הדייר הקשיש כגון: אוכל טרי, ביגוד הולם וטיפול רפואי) והזנחה נפשית (חוסר התייחסות לרצונות הקשיש וצרכיו כגון: הגבלת ביקורים והזנחת טיפוח הדייר).

ניצול כלכלי – שימוש לא חוקי ברכוש הדייר ומשאביו, בן שבידיעתו ובן שלא בידיעתו.

למרות עדויות על מקרי התעללות, עדיין קיים דיווח מועט על המתרחש בבית האבות וזו ממגוון סיבות:

  • הקושי לקבל עדות ישירה מפי הזקנים, היות והם פוחדים מהמטפלים שלהם אם ההתעללות תתגלה או חוששים מפני נקיטות סנקציות נגדם כמו סילוקם מהמוסד (דורון, 2007).
  • הזקן אינו מודע להתעללות, מכיוון שהוא מכיר רק את דרך הטיפול הזו והיא נראית לו מספקת.
  • הקשישים שנמצאים בבתי אבות לרוב סובלים מבעיות בריאות או ירידה קוגניטיבית, דבר שמקשה עליהם לדווח על ההתעללות המתרחשת או להאמין להם.
  • מצד שני, אנשי צוות בבית האבות שנמנעים מלדווח על מקרי פגיעה הידועים להם.

גורמי סיכון להתעללות בקשישים במוסדות:

במחקר שנערך בבתי אבות בגרמניה, נמצא כי 79% מהצוות המטפל דיווחו על התעללות או הזנחת דייר, לפחות פעם אחת בשנה החולפת, כמו כן, 66% העידו על פגיעה בדיירים מצד עמיתיהם לעבודה Shinan-) . .(Altman & Cohen, 2009 בישראל, נמצא כי למעלה ממחצית דיווחו על פגיעה בקשישים במהלך השנה האחרונה, כאשר התעללות נפשית והזנחה רגשית היו סוגי ההתעללות הנפוצים ביותר (בן נתן, 2008). 70% מהנחקרים דיווחו על נוכחות באירועים בהם פגע איש צוות בקשיש במוסד.

הספרות מצביעה על מספר גורמי סיכון להתעללות בקשישים הקשורים למאפייני הצוות, המטופל והמוסד:

מאפייני המטופל:

מגדר – נשים נמצאות בסיכון גבוה להתעללות היות והן מהוות אחוז גבוה מדיירי בית האבות (בן נתן, 2008).

גיל הקשיש – ככל שהקשיש מבוגר יותר, כך הוא חשוף יותר להתעללות.

מצבו הבריאותי – אוכלוסיית הקשישים הדמנטיים נמצאת בסיכון הגבוה ביותר להתעללות.

מאפייני הצוות:

מבין אנשי הצוות נמצא כי כוחות העזר הינם קבוצת המטפלים הנמצאת בסיכון גבוה להגיע לידי התעללות בדיירים, כפועל יוצא מאופי עבודתם השוחק (שנאן- אלטמן וכהן, 2009). מטפלים אלו הינם עובדים סמך מקצועיים, אשר נדרשים להפעיל מיומנויות בסיסיות בטיפול ועבודתם כרוכה בטיפול פיזי בזקנים, סיוע במילוי צרכיהם הנפשיים, החברתיים ושמירה על איכות חייהם.

במחקרים שבוצעו בארצות הברית ובישראל נמצא כי מקצוע המטפל בבית האבות מאופיין במעמד נמוך, הכנסה מועטה, תנאי העסקה גרועים, היעדר אפשרויות קידום וביטחון תעסוקתי נמוך.

עומס בעבודה – אחריות על מספר רב של דיירים, כאשר המטפלים עובדים במשמרות כפולות או במקום נוסף על מנת להעלות את שכרם.

עמימות בתפקיד – כאשר הצוות חסר ניסיון ולא ברור מהי הדרך הנכונה והראויה לטפל בקשישים, להאכיל, לקלח או להלביש אותם.

רמת ההכשרה המקצועית – ככל שהצוות בעל הכשרה מקצועית נמוכה יותר, כמו כוחות עזר או אחיות לא מוסמכות, כך עמדותיו שליליות יותר כלפי קשישים ועלולות להביא לידי התעללות (בן נתן, 2008).

ניסיון מקצועי – ככל שהצוות חדש יותר, כך גישתו לקשישים שלילית יותר והסיכון להתעללות גדול יותר.

רמת מודעות וידע בנושא התעללות בקשישים – מחקרים מראים כי במוסדות בהם הצוות קיבל מידע לגבי תופעת ההתעללות בקשישים, רמת ההתעללות הייתה נמוכה יותר.

תפיסת דימוי הקשיש – ככל שהמטפלים תופסים את הזקנה בכלל ואת הקשישים במוסד בפרט באופן שלילי כך הם מועדים יותר לנקוט בשיטות טיפול מתעללות ובייחוד בהתעללות פסיכולוגית

נורמות חברתיות לגבי התעללות בקשישים – כאשר איש צוות הנוכח בהתנהגויות מתעללות של אנשי צוות אחרים, הוא עלול לחשוב שזוהי נורמה חברתית בארגון ולקחת חלק בהתנהגויות אלו על מנת להשתלב בו.

מאפייני המוסד:

מחקרים מראים כי סביבת העבודה משפיעה באופן מכריע על שיעור ההתעללות בקשישים (בן נתן, 2008). בן גורמי הסיכון ניתן למצוא מאפיינים כמו:

בעלות המוסד – מוסדות פרטיים עורכים לעיתים רבות קיצוצים בתחומים החיוניים לאיכות הטיפול בזקן כמו קיצוץ בכוח אדם או בציוד רפואי, אשר עלולים להגביר את עומס העבודה על הצוות המטפל ולהגביר את הסכנה לפגיעה בקשיש או הזנחתו
גובה התשלום עבור השהיה במוסד – ככל שהתשלום עבור השהיה בבית האבות נמוכה יותר, כך גדלה רמת הסיכון להתעללות.

גודל המוסד– הגודל הנקבע על פי מספר מיטות האשפוז, מהווה מאפיין שיש לגביו חילוקי דעות: מצד אחד מחקרים מראים שהתעללות קיימת בשיעור גבוה יותר במוסדות עם מספר מטופלים קטן כי אין מספיק אנשי צוות שידווחו על התעללות במידה והיא מתרחשת, מצד שני קיימים ממצאים המראים שיעורי התעללות גם במוסדות בעלי רישיון למספר גבוה של מיטות אשפוז, כי יש שם הרבה דיירים והדבר יוצר עומס על המטפלים.

מספר המטפלים המקצועיים ביחס למספר הדיירים – ככל שהצוות המטפל, כמו רופאים, עובדים סוציאליים ואחיות, קטן ביחס למספר המטופלים, קיימת סכנה לעומס בעבודה ובעלייה ברמת השחיקה, שיכולים להוביל לפגיעה באיכות הטיפול ולעלייה בסיכון להתעללות.

מדד תחלופת הצוות הרב מקצועי– שיעור גבוה של תחלופה, מעיד לרוב על רמת סיכון גבוהה לפגיעה בקשישים.

לסיכום: תופעת ההתעללות בקשישים במוסדות הינה תופעה קשה למדידה ורבים ממקרי ההתעללות אינם מדווחים לרשויות. עם זאת, ממצאי מחקרים מוכיחים את קיומה של התופעה ואת שכיחותה, אך הקושי בחשיפת מימדי התופעה טמון בפער בן מספר מקרי ההתעללות לבן הדיווח עליהם על ידי הזקנים, בני המשפחה או העובדים במוסד.

שירותי סיעוד עד הבית

השאירו פרטים:

מוקד ייעוץ חינם