פעילות פנאי לגיל השלישי
מספר הגמלאים בעולם כולו הולך וגדל ומגמה דמוגרפית זו באה לידי ביטוי גם במדינת ישראל, שבה תוחלת החיים היא כיום מהגבוהות בעולם. לאור התפיסה הרואה את איכות החיים בזקנה כמעוצבת על ידי התנהגות האדם עצמו, קיימת ההכרה כי לאדם בחברה יש הזדמנויות רבות לקחת אחריות, לתרום לאיכות חייו ולשמור על עצמאותו גם בגיל הזקנה.
עם ההגעה לגיל הפרישה עומדות בפני הגמלאי שנים ארוכות שבהן יש ביכולתו לעשות למען עצמו ולמען אחרים ובייחוד קבוצת ה”זקנים הצעירים” בני ה-60-69, שלרוב מצבם הבריאותי תקין והם מסוגלים להמשיך ולקיים אורח חיים פעיל כבעבר. הספרות הקיימת בתחום הזקנה, מכירה בחשיבותן של פעילויות הכרוכות ביציאה מהבית, המסייעות בהמשך קיום חיים פעילים, התורמים לבריאות הקשיש ולהמשך מעורבותו בחיי הקהילה. תפיסה זו רואה בזקנה כתקופה של המשך עשייה ומעורבות המתבטאות, בן השאר, באזרחות פעילה, השתתפות בחוגים ומופעים וכן פעילות התנדבותית.
מושג הפנאי בזקנה התפתח בעולם המערבי המודרני, כאשר בעבר נתפסו הזקנים כחברי משפחה מכובדים, שכאשר התקשו להמשיך ולקחת חלק בעבודה הפיזית הם טיפלו בנכדיהם. כיום עם הפרישה ממעגל העבודה, נותר לאדם שפע של זמן פנוי שיכול להיות מנוצל למטרותיו האישיות, המושפעות מגורמיו האישיים, כגון: רמת הכנסה, מצב בריאותי, ורקע תרבותי. אלו נותנות ביטוי להעדפותיו האישיות, משקפות את זהותו ותורמות לבריאותו הפיזית, הנפשית ושביעות רצונו של הזקן מהחיים.
לאחר שהבנו עד כמה יכול לתרום ניהול זמן הפנאי בגיל הזקנה, נשאלת השאלה כיצד ניתן לעשות זאת- תיאוריית ההמשכיות מעניקה לכך את התשובה.
תיאוריית ההמשכיות בזקנה
אחת התיאוריות הקשורות באופן הדוק לניהול פנאי בזקנה קרויה, תיאוריית ההמשכיות, אשר נוצרה בשנת 1989 ועוסקת בתהליכי ההתאמה של האנשים לזקנה תוך התבססות על ניסיונות העבר שלהם Atchley, 1999)). אטצ’לי, אבי התיאוריה, גרס כי אנשים מתמודדים עם שינויים באמצעות דרכי התמודדות חברתיות ופסיכולוגיות שלמדו ופיתחו לאורך חייהם. ולכן שימור הפעילויות והתפקידים מהעבר יכולים לסייע להם כעת להסתגל ולהתאים את עצמם לחיי הזקנה ולשינויים הכרוכים בה (כגון- עודף הזמן הפנוי).
למרות שהזדקנות אינה בהכרח מובילה לירידה ברמת תפקוד או בריאות, היא כרוכה בשינויים ומעברים רבים (Agahi, ahacic & Parker, 2006). פרישה, שכול ומגבלות גופניות משפיעים על ניהול הזמן ודרך ההתמודדות בחיי היומיום, כמו גם על הרשת החברתית וסדרי העדיפויות בחיים. לאור זאת, גורסת התיאוריה כי אנשים למעשה, אינם משתנים בזקנתם, אלא נעשים יותר ויותר דומים למה שהיו בעבר ומראים רמת מעורבות בהווה, באופן זהה לתבניות העבר, במטרה להגן ולשמר על תפיסם העצמית לאורך הזמן (Chapman, 2005). העבר נתפס כמשאב שמכיל מידע הנוגע לדרכי התמודדות עם השינויים בגיל הזקנה ודרכו מסתמכים האינדיבידואלים על מה שהיו, על מנת להמשיך ולהיות- לדוגמא גננת שפרשה מעבודתה יכולה בזמנה הפנוי לטפל בנכדיה, מורה בפרישה יכול להתנדב במתן שיעורי עזר לתלמידים מתקשים וכדומה.
למרות העובדה שהמשכיות לאורך זמן אינה בהכרח מובילה להזדקנות מוצלחת, סביר להניח שאנשים מבוגרים המתאימים את עצמם לשינויים בזקנה תוך תפיסה עצמית עקבית, יתנסו בה (Chapman, 2005), כאשר קיימת הבחנה בעניין זה בן המשכיות פנימית להמשכיות חיצונית: המשכיות פנימית מבוססת על אישיותו הפנימית של האדם וסוברת שבכל אדם טמונה קשת רגשות וחוויות המשקפות כושר התמודדות רגשית, המבוססת, בן השאר, גם על אישיותו (רבינוביץ,2003). מכאן, שאדם זקן בעל כשרות רגשית גבוהה, יוכל וישכיל להשתמש במגוון משאבים רגשיים על מנת להתמודד עם אירועים שונים בזקנתו כגון: חולי גופני, מעקב רפואי או התמודדות עם אשפוזים. המשכיות חיצונית באה לידי ביטוי בסביבה הפיזית והחברתית, בתפקיד ובפעילות (נמרוד, 2003א). בתקופה בה מתרחשים שינויים רבים פנימיים וחיצוניים, המשכיות חיצונית היא לרוב אמצעי בידי הזקן לשמור על המשכיות פנימית, היות והיא מספקת לו בטחון ומסייעת בהתמודדותו עם נסיבות חיים משתנות. מכאן,שהמשכיות אינה מוצגת בתיאוריה כמושג הפוך לשינוי, אלא כאסטרטגיה להתמודדות עימו.
כאשר דנים בניהול זמן הפנאי בזקנה, יש לזכור כי זקנה מערבת בו זמנית המשכיות ושינוי- על אף שהפרישה נחשבת לעיתים קרובות לתקופה של פנאי, נראה שמעט מאוד אנשים מבצעים שינוי קיצוני בפעילויות הפנאי שלהם לאחר פרישה (נמרוד, 2003ב). הנטייה להמשכיות בפעולות הפנאי, מאופיינת בנטיית האנשים המבוגרים להמשיך ולעסוק באותן פעילויות פנאי בהן עסקו לפני הפרישה או לחזור לפעילויות שבהן גילו בעבר עניין ויכולת גבוהים, אך הפעם במסגרת התנדבותית.
התנדבות בגיל השלישי
התנדבות הינה השקעת זמן לפעילות מתוך רצון חופשי ואינה מכוונת באופן ישיר לרווח כספי. בשנים האחרונות, עם העלייה באחוז הזקנים באוכלוסייה, גוברת המודעות בקרב קובעי המדיניות וקבוצות אינטרסים אחרות אודות פוטנציאל ההתנדבות הטמון באוכלוסיית הזקנים (סיוון, סלע- כץ ופאר, 2003). פעילות התנדבותית היא אחת האפשרויות העומדות בפני הזקן למלא בתוכן את שעות הפנאי הרבות שיש לו לאחר הפרישה ממקום העבודה. בעבור המתנדב המבוגר, התנדבות משמשת מקור לתגמולים חלופיים (כמו תרומה לחברה, עיסוק נטול לחצים והשתייכות למסגרת חברתית) ועונה על צרכים אנושיים כמו הכרה חברתית, רכישת סטאטוס ומיומנויות, קידום מקצועי וכמובן- עזרה לזולת. זאת בניגוד לראיית רבים את הזקן כאדם חולה שחדל לתרום לחברה, תלוי בעזרת הזולת ושאינו מתמצא בהוויית העולם המודרני.
בארצות הברית, כבר בשנות השישים, מתוך הבנת הפוטנציאל הטמון בקשישים, החלו לפעול תוכניות לעידוד התנדבות בקרב אוכלוסיית זו ובשנת 1998, הגיע היקף הפעילות ההתנדבותית בארה”ב ל- 56% מהאוכלוסייה הבוגרת (סיוון ועמיתיה, 2003). עם זאת, בהשוואה לאחוזים גבוהים יותר במדינות אחרות, בישראל, רק 11% מהזקנים עוסקים בפעילות התנדבותית באופן קבוע (נמרוד, 2003ב).
מניעים להתנדבות:
המניעים להתנדבות מתבססים על מגוון גורמים המשפיעים על בחירתו של הקשיש את ההתנדבות וכן התמדתו בה לאורך זמן, כאשר בבסיסם עומדת תיאוריית החליפין החברתי ולאורה, ניתן לראות את המתנדב כמעניק מעצמו ומזמנו לארגון או לאנשים זרים על מנת לקבל דבר מה בתמורה: סיפוק אישי, יוקרה, הערכה או אישור חברתי (חסקי- לוונטל, 2005). בעניין זה, יש לציין כי התגמול אינו חייב להגיע דווקא מאותו אדם לו ניתן השירות באופן ישיר, גם הערכת תודה, מארגון המתנדבים, לצורך העניין, יכולה להיחשב כתגמול מספק.
מניעים נוספים מתבססים על: מניעים זולתניים- אלטרואיסטיים (המכוונים בראש ובראשונה למען הזולת, כמו הרצון לעזור לאחרים או השאיפה לחברה טובה יותר), מניעים אגואיסטיים- אישיים ( כמו הרצון לקדם קריירה או למלא זמן פנוי) ומניעים חברתיים (הרצון לפגוש אנשים אחרים באמצעות הפעילות ההתנדבותית או הסכמה ללחץ חברתי) (חסקי- לוונטל, 2005).
קוליק (2006) מציינת כי מעבר למניעים האלטרואיסטים, הנחשבים כמניעים עיקריים להתנדבות, קיימים גם מניעים תועלתניים, הנחלקים לשתי קבוצות עיקריות: תגמולים אינטריזיים (הנובעים ממאפיינים של תוכן ההתנדבות, כמו: העניין והאתגר שבה, הלמידה והצמיחה ממנה) ותגמולים אקסטרינזיים (הנלווים לתנאי הפעילות ומקורם ביחסי הגומלין שבן המתנדב לסביבתו, כמו: הכרת תודה מצד הארגון המפעיל, קשרים חברתיים עם מתנדבים אחרים ותחושת סיפוק המפצה על חסכים ממקום העבודה).
החוקרים: קאופמן, מירסקי ואבגר (2005), רואים במניע המרכזי להתנדבות את הצורך בסיפוק פסיכולוגי והגשמה עצמית, כמו גם מניעים הנובעים מסולידריות חברתית או תרבותית. מניעים נוספים הם אלו המדגישים את התועלות, כמו הציפייה לקבל מעמד, ניסיון מקצועי וכדומה.
שביעות רצון, מחויבות והתמדה של מתנדבים:
שביעות רצון המתנדבים הינו אספקט חשוב בתחום ההתנדבות, היות והמתנדב אינו מחויב להישאר בארגון בשל אילוצי שכר. בן הגורמים לשביעות רצון המתנדבים נמצאו: גורמים הקשורים בתפקיד ובארגון (כגון: נוחות בתפקיד, היעדר תסכולים, התאמת התפקיד לציפיות המתנדבים, תחושת המתנדב כי הוא יעיל וחשוב, מעורבות בארגון והערכת תודה מהפונים) וגורמים הקשורים במתנדב (כגון: בטחון עצמי ביכולתו להתנדב, מוטיבציה לעבודה, חיבה לאנשים ושביעות רצון כללית בחיים) (חסקי- לוונטל, 2005).
מחקרים שבחנו התמדת מתנדבים מראים כי התמדה מושפעת הן מגורמים ארגוניים (כגון: הערכה והכרה מצד הארגון, הדרכה ותמיכה, רמת תגמולים, לוח הזמנים גמיש, אפשרויות קידום והאצלת סמכויות), הן מגורמים הקשורים במתנדב (תחושת המחויבות לארגון ההתנדבות ומשימותיו) והן מגורמים אישיים ואישיותיים (כמו: הנטייה למחויבות, גורמים סוציו דמוגרפים, ציפיות, ניסיון קודם, עמדות כלפי התנדבות, קשרים חברתיים, הישגים בתפקיד ושביעות רצון ממנו) (Cnaan & Casio, 1999).
קאופמן ועמיתיו (2005), מציינים את המבנה וניהול תוכניות התנדבות, כמשפיעים אף הם על תפקוד המתנדבים והתמדתם. הם סוברים כי כשבוחנים את רמת הביצוע ותפוקת המתנדבים, נמצא כי בנוסף להשפעת הגורמים האישיים, קיימת השפעה של יחסי גומלין בן הגורמים האישיים למשתנים ארגוניים.
מכאן, שמתנדבים יהיו שבעי רצון מעבודתם לאורך זמן אם היא מעניינת ומאתגרת אותם, אם היא דורשת מהם אחריות, אם ניכרים בה הישגים, אם היא נוחה עבורם מבחינת זמן ומקום ואם הם לומדים ומועשרים ממנה.
לסיכום, ההתנדבות עשויה לשפר את תדמיתה של אוכלוסיית הזקנים ולחזק את ההכרה בדבר תרומתם לחברה. כמו כן, יכולתם של הזקנים לקחת חלק בעיצוב חייהם ועיצוב החברה מתקשרת לתיאוריית ההעצמה, הרואה בתהליך ההעצמה מעבר ממצב של חוסר אונים למצב של שליטה בחיים (סדן, 2002). תהליך זה מכוון לחולל שינוי בתחושה וביכולתם האישית של האנשים לשלוט בחייהם ולהביא לשיפור במעמדו של הקולקטיב שהם חלק ממנו, וזאת באמצעות השפעה על קבלת ההחלטות ושינוי הסביבה הרלוונטית.
חוסר האונים של אנשים זקנים נובע, לדעת סדן, מדעות קדומות וערכים חברתיים מפלים ולא מתהליך ההזדקנות עצמו. בעניין זה טוענת פישר (1999) כי בהתנדבות, משאב ההעצמה בא לידי ביטוי בתחושת יכולת נתינה ממשית לזולת וקידום תהליכים לטובת הקהילה. מחקרים מלמדים שכאשר תחושת ההעצמה של האדם בתפקידו גבוהה, שביעות רצונו מהתפקיד ותחושת רווחתו האישית עולות אף הן (קוליק, 2006). מכאן שההתנדבות משמשת משאב העצמה מרכזי בחשיבותו בגיל הזקנה.
מקומות בהם קשישים יכולים להתנדב
- זה״ב בגן – תוכנית “זהב בגן” (זהירות בדרכים בגן) היא תוכנית שמטרתה ללמד ילדים בגילאי הגן את כללי הבטיחות בדרכים כדרך חיים. במסגרת התכנית, מופעלת על ידי “אור ירוק” ותנועת של”מ – החברה למתנ”סים, בשיתוף משרד החינוך והרשויות המקומיות, מגיעים מדי שבוע כ- 1,500 גמלאים מתנדבי העמותה לגני ילדים ומדריכים כ- 50 אלף ילדים בנושאים הקשורים לבטיחות בדרכים. גני הילדים בהם מתנדבים הגמלאים, פרוסים על פני כ- 90 יישובים ברחבי הארץ.
- עמותת ע.ל.ה: פועלת לשיפור איכות חייהם של קשישים בקהילה על בסיס התנדבות של קשישים למען קשישים. באתר שירות לאומי למבוגר תוכלו למצוא שפע של הצעות התנדבות נוספות במערכת החינוך ועוד.
מקומות התנדבות למען קשישים
- המועצה הלאומית להתנדבות בישראל: התנדבות סטודנטים עבור גמלאים צעירים, אלמנים ומבוגרים המרגישים בדידות.
- הכשרת מתנדבים בתחום קשישים: תוכנית להכשרת מתנדבים לעבודה עם קשישים באמצעות ביקורי בית וייעוץ טלפוני, לסיוע במיצוי זכויותיהם במוסד לביטוח לאומי ובקהילה.
- עמותת חברה טובה: באתר העמותה מתפרסם לוח מתנדבים לעבודה עם קשישים.
השירות למען הזקן, בשיתוף עם גורמים נוספים יוזם אירועים מיוחדים ופעילויות לשעות הפנאי:
- פעייל בכל גיל– תוכנית בשיתוף משרד החינוך, אשל והחברה למתנ”סים שמטרתה פעילות ותרומה הדדית בין אוכלוסיה מבוגרת ובני נוער בבתי ספר. התוכנית כוללת שבוע בו מתקיימים אירועים, טכסים, ימי עיון, טיולים, הרצאות, ומתן הוקרה לאוכלוסיה בוגרת ברשויות המקומיות.
- שבוע הזקן הבינלאומי– שבוע הנקבע ע”י ארגון האומות המאוחדות ומתקיים מדי שנה במטרה להביא למודעות הציבור את תרומתם של הזקנים לחברה ולהביע בפניהם את ההערכה לפועלם.
- פעילויות חגים ומועדים – מדי שנה, יוזם השירות בשיתוף עם מתנדבי משרד הרווחה פעילות למען הזקנים בתקופות החגים: ראש השנה – ביקורי מתנדבים בבתי הזקנים לברכם ולמתן שי צנוע וחג הפסח – איתור משפחות וארגונים המוכנים לארח בליל הסדר זקנים עריריים, ללא תשלום או תמורת תשלום סמלי
חינוך מבוגרים
הגוף המרכז את רוב תוכניות החינוך המיועדות לציבור הקשישים בארץ הוא האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך. בין התוכניות המרכזיות שהאגף מפעיל הן:
- תהיל”ה: תוכנית להשלמת השכלה בקרב מבוגרים שאינם יודעים קרוא וכתוב או לא השלימו השכלה יסודית.
- עולים חדשים בני 60 ומעלה: האגף לחינוך מבוגרים מפעיל כיתות אולפן מיוחדות עבור עולים בני 60 ומעלה. תוכניות הלימודים בכיתות האלה מותאמות לצרכיהם המיוחדים של העולים המבוגרים.
- פרויקט העשרה לגמלאים: האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך, בשיתוף המשרד לאזרחים ותיקים, יזם הפעלה של קורסי העשרה לגמלאים. הקריטריונים לקביעת היישובים שבהם יופעל פרויקט זה הם שיעור הגמלאים בכלל האוכלוסייה ביישוב ומצבו הכלכלי-חברתי של היישוב.
מסגרות התנדבות – הביטוח הלאומי
המוסד לביטוח לאומי מקיים אף הוא מגוון פעילויות לקשישים לאחר יציאתם לגמלאות:
- ייעוץ לקשישים ולבני משפחותיהם– קשישים ובני משפחותיהם יכולים לקבל מידע, עזרה, הכוונה ותמיכה בתהליך מיצוי זכויות הקשיש במוסד לביטוח לאומי ובשירותים השונים בקהילה. הייעוץ ניתן בכל סניפי המוסד לביטוח לאומי במסגרת קבלת הקהל הכללית ובמחלקות השירות באווירה נינוחה וחמה. במהלך הייעוץ, הקשיש זוכה לאוזן קשבת וליווי מתמשך בתהליך מיצוי זכויותיו גם מול השירותים השונים בקהילה.
- ביקורי בית קבועים- קשישים רבים המרותקים לבתיהם זקוקים לתמיכה מתמשכת עקב בדידותם וחוסר קשר עם משפחה או חברה. המתנדבים מבקרים את הקשישים באופן קבוע, פעם בשבוע, במשך כשעתיים, כאשר הביקורים נעשים בהסכמת הקשיש ועל פי דרישתו. באמצעות ביקורי הבית יוצר המתנדב קשר אישי, מבין ואוהד, המפחיתים מבדידותו של הקשיש המרותק ומסייע בשיפור מצבו הרגשי והכללי.
- ביקורי בית חד פעמיים- השירות עוסק באופן שוטף באיתור קשישים, העלולים להימצא במצבי סיכון ומצוקה: עקב תפקודים לקויים ותלות בזולת, גיל מתקדם שמעל 80, או מצב משפחתי (אלמנות) ונעשה באמצעות ביקורי בית חד פעמיים, המתואמים מראש עם הקשיש או בני משפחתו.
- קבוצות תמיכה- שירות הייעוץ לקשיש מקיים בסניפים קבוצות תמיכה שונות בעבור קשישים המצויים במצבי משבר שונים, המתרחשים בשלב זה של חייהם. סוגי הקבוצות שונים מסניף לסניף, והם נקבעים על פי צרכים ייחודיים של האוכלוסייה, כגון: קשישים עיוורים, בני/בנות זוג של חולים סיעודיים, בני דור הביניים המתמודדים עם משברי הזקנה של הוריהם הקשישים.
- קבוצות תמיכה לאלמנים ואלמנות– קבוצות תמיכה לאלמנות ולאלמנים קשישים מתקיימות בכל הסניפים, ומטרתן העיקרית לתת סיוע רגשי בעת המשבר וליווי תומך בהתארגנות לקראת חזרה אל שגרת החיים.
מנחי הקבוצה הם עובדים סוציאליים ועובדים מקצועיים בתחום הייעוץ לקשיש בסניפים. הקבוצות כוללות עד 15 משתתפים, והמפגשים נמשכים כשלושה חודשים, פעם בשבוע במשך שעתיים. ההשתתפות בקבוצה משמשת עוגן משמעותי למשתתפים; המשתתפים חולקים עם חבריהם את תהליך עיבוד האבל ואת ההתמודדות עם האבדן האישי, ומקבלים כוח נפשי ולגיטימציה אישית וסביבתית לחזרה אל שגרת החיים. כמו כן, מעניקות הקבוצות מעניקות תחושת חום, שותפות וקבלה מלאה של כל משתתף על ידי הקבוצה ורוב המשתתפים נפרדים בסיום התהליך בתחושה של אגירת כוחות וחוזק, המאפשר להם המשך טוב יותר.
מרכזי יום – מרכזי יום הן מסגרות יומיות אשר פרושות ברחבי הארץ ומיועדות לזקנים הגרים בבתיהם, שירדו בתפקודם, מתקשים בניהול משק הבית וזקוקים לעזרה בטיפול אישי. המרכזים פתוחים 5 – 6 ימים בשבוע משעות הבוקר ועד לשעות הצהרים. נוסף על פעילות חברתית, מציעים עובדי המרכזים: הסעות מבית הזקן למרכז, וחזרה ברכב מותאם לתפקוד הזקן,מתן ארוחות (ארוחת בוקר, עשר וצהריים), טיפול אישי (רחצה, סיוע בגילוח), קידום בריאות, פיזיותרפיה ועוד. חלקם מציעים גם תעסוקה בשכר המותאמת ליכולתו של המבוגר. זקנים זכאי חוק ביטוח סיעוד, זכאים להמיר שעות טיפול בבית בטיפול במרכז יום. זקנים אחרים רשאים לקבל סבסוד במרכז היום על ידי שירותי הרווחה. כדי להצטרף לפעילות במרכז יום יש לפנות לעובדת הסוציאלית במחלקת הרווחה העירונית או ישירות למרכז היום הקרוב למקום מגוריכם ולקבל הדרכה לביצוע ההרשמה. מומלץ לקבוע יום התנסות במרכז יום כדי לבדוק אם מרכז היום מתאים לצרכים האישיים. ביום זה תוכלו להשתתף בפעילויות ולהתרשם מן הצוות. לאחר יום הניסיון תיערך שיחה משותפת עם צוות המרכז ותיקבע תוכנית ימי הביקור המתאימים.