לאור השכיחות הרבה של תופעת הנפילות בקרב קשישים, נשאלת השאלה האם אנו עושים די למניעת תופעה זו, המעמיסה נטל כלכלי כבד על הנפגע, משפחתו והחברה? נתוני חברות הביטוח בארצות הברית מציגים תמונה עגומה כי ההוצאה הכלכלית בגין נפילות בקרב קשישים, הטומנת בחובה אשפוזים ואספקת שירותים נלווים, מגיעה לעשרה בליון דולר לשנה Perel, Nelson, Goldman, Luther, Prieto- Lewis & Rubenstein,) 2001).במהלך העשרים השנים האחרונות, נבחנו מגוון אסטרטגיות טיפוליות להפחתת גורמי הסיכון לנפילות (גורמי הסיכון לנפילות אצל קשישים) ובינהן:
התערבות ברמה הגופנית: הכוללת סוגים שונים של פעילות גופנית (כגון: הליכה, טאי- צ’י, סיבולת אירובית, גמישות, חוזק ושיווי משקל ((Rose, 2002. פעילות גופנית מועילה לקשיש, כמו לשאר האוכלוסייה ומבחינה פיזיולוגית, אף מסייעת במיתון הירידה בתפקוד הפיזיולוגי במערכת הקרדיו-וסקולרית (לב- ריאה) וכן בשריר ובשלד. כמו כן, פעילות גופנית מהווה גורם טיפול ומניעה משמעותיים כיוון שהיא מעלה את מסת השריר, משפרת את היציבה ומורידה את הסיכון לנפילה בצורה משמעותית.
מבחינה פסיכולוגית מתבטאת התועלת, שבפעילות גופנית, בהרגשה טובה, אשר נובעת, בן השאר, מהעלייה בהפרשת האנדורפינים בעקבות הפעילות הפיזית (רוזין, 2003). ומבחינה חברתית, היא מסייעת בהוצאת הקשישים מבדידותם. פעילות זו נכללת ברוב התוכניות במועדוני הקשישים וקיימים ארגונים בארץ המיועדים לפעילות והתעמלות לבני הגיל המבוגר.
שינוי סביבתי ומניעת מפגעים: אסטרטגיה זו רואה בסביבת הקשיש כאחראית במידה לא מבוטלת לנכות ולתמותה, היא מדגישה את הקשר בן גורמי סיכון חיצוניים לעליה בסיכון לנפילות ומעודדת שינוי והתאמת הסביבה כפיתרון להפחתת נפילות (Day, 2002). לעיתים הזקן עצמו אינו מודע לבעייתיות בסביבתו, כיוון שהוא התרגל במשך שנים לשגרת ביתו, בעוד שעיצוב הסביבה והמתקנים בבית אינם מותאמים למוגבלויות שפיתח במהלך הזדקנותו ועלולים להקשות על בטיחות ניידותו. יתרה מכך, לעתים קרובות בית מגוריו של הקשיש וסביבתו “מזדקנים” יחד עמו ומובילים לכך שהידרדרות ובלאי של תנאים פיזיים עלולים להוות מכשול וסכנה עבורו. הפעילויות בתחום זה כוללות: שיפור מערך התאורה בבית ובסביבת המגורים, בדיקה שגרתית של מידת התאמת המשקפיים והמלצות לשימוש בחומרי ניקיון אשר מונעים החלקה. עם זאת, אסטרטגיה זו הוכיחה את עצמה, רק כאשר צורפה לאימון גופני ולשיפור הראייה.
הערכת ריבוי גורמי הסיכון והפחתתם: לאור ההנחה כי לא כל הזקנים נופלים מאותה סיבה וכי רוב הנפילות הינן תוצאה של מגוון גורמי סיכון הפועלים במשולב, דוגלת אסטרטגיה זו בזיהוי גורמי סיכון פנימיים וחיצוניים, אשר בהתאם לזיהוי גורמים אלו, מתרחשת הפעילות למזעורם (Rose, 2002). אסטרטגיה זו הוכיחה את עצמה גם כשנה לאחר תקופת ההתערבות.
מחקרים רבים, אשר עוסקים באיתור גורמי הסיכון לנפילות ובפיתוח אסטרטגיות למניעתן, מראים כי נקיטה באסטרטגיה משולבת הכוללת: ביצוע פעילות גופנית מתאימה, התאמת הסביבה והערכת גורמי הסיכון והפחתתם, מביאות למניעה וירידה בכמות הפציעות הנגרמות מנפילות.
הדרכה תזונתית: מצבו התזונתי של הקשיש משפיע על יציבתו ומכאן על הסיכון לנפילות Johnson,) (2003. יתר על כן, במידה ומתרחשת נפילה, יש במצב תזונתי תקין לזרז את תהליך השיקום מהנפילה עצמה. בנוסף, שיעורי התמותה מנפילות הינם נמוכים יותר בקרב אוכלוסיות קשישים בעלי מצב תזונתי תקין, לעומת ירוד .
טיפול תרופתי: בגיל הזקנה נוצר חוסר בוויטמין D, בן השאר, עקב השוני בחשיפה לשמש ובדיאטה (Rolland et al., 2008). במחקר שבדק את השפעתו של ויטמין D על היארעות נפילות, נמצא כי בצרפת ירדו שיעורי השברים בקרב קשישים אשר קבלו ויטמין D בכ-43%, כנראה עקב ירידה במקר נפילות. מחקר נוסף שנערך בבוסטון, הראה הפחתה של 22% בשברים על רקע נפילות בקרב קשישות אשר קבלו את התוסף ויטמין D, לעומת אלו שלא ( Morris, Jacques & Selhub, 2005). כטיפול נוסף, נמצא כי למרות העובדה כי מתן אסטרוגן אינו מהווה טיפול שכיח באוסטיאופורוזיס, הוא משפיע לטובה על כוחו הפיזי של השריר וחוזקו ((Rolland et al, 2008.
התמודדות עם נפילות
מחקרים אשר התמקדו בנושא נפילות, בחנו את הקשר בין הידע לגבי נפילות לבן פעילות בריאותית המונעת את התופעה: בתחום האוסטיופורוזיס, לדוגמא, הוכח קשר חיובי בן ידע להתנהגות בריאותית מונעת, באופן זה שניתן לשפר את השתתפות הפרט בפעילות בריאותית מונעת על ידי מתן מידע על המחלה ועל מצבו של החולה (נוי- רוזנשטיין, 2007). מחקר זה, אשר בדק התנהגותיות בריאותיות מונעות בקרב נשים יהודיות וערביות, הראה קשר חיובי בן רמת הידע והשתתפות הנבדקת בפעילות גופנית. כמו כן, מחקרים שעסקו בתוכניות להגברת הידע בקרב נשים מבוגרות בקהילה בנושא האוסטיופורוזיס, מצאו כי תוכניות שכללו מתן מידע אודות המחלה ולימוד אסטרטגיות אבחון ומניעה, הביאו להעלאה ניכרת בידע המשתתפות לגבי המחלה ואופייה ואף חיזקו את כוונתן לשפר את צריכת הסידן שלהן, למנוע נפילות בסביבה הביתית וכן, לשתף אחרים בסביבתן בנוגע למידע שקיבלו Curry, Hogstel, Davis & frable,) (2002.
מחקרים נוספים שהתמקדו בקשר שבין הידע לגבי נפילות לבן יישומו, התמקדו בצוותים המטפלים (Becker et al., 2003). במחקר השוואתי בן שני בתי אבות סיעודיים, נבחנה שכיחות הנפילות, כאשר רק בבית סיעודי אחד, קיבל הצוות המטפל הכשרה מיוחדת למניעת נפילות וייעוץ להתאמת הסביבה. תוצאות המחקר הראו כי שכיחות הנפילות אכן פחתה בבית אבות זה.
בנוגע לזקנים בקהילה, פיל סטיינברג ווילאמס (Peel, Steinberg & Williams, 2000) ערכו מחקר קהילתי אשר בחן יישום תוכנית התערבות במניעת נפילות, כאשר קבוצת ההתערבות קיבלה מידע בנוגע לאסטרטגיות למניעת נפילות כגון: העלאת הידע והמודעות בנושא נפילות, פעילות גופנית, הערכת הסביבה הביתית ובדיקה רפואית. תוצאות המחקר הראו כי, בהשוואה לקבוצת הביקורת, קבוצת ההתערבות אכן הראתה התייחסות לגורמי הסיכון בביתה וערכה את השינויים המתאימים למניעתם.
עם זאת, במחקר אחר, אשר בחן את הקשר בן ידע הזקן בנושא נפילות (לרבות: ידע בנוגע לגורמי סיכון לנפילות, השלכות הנפילה ואסטרטגיות למניעה) לבן יישום ידע זה, נמצא כי על אף העובדה שהזקנים הראו רמת ידע גבוהה בנושא נפילות, רק אצל 26% מהנשאלים, נמצאו המגורים כמותאמים למניעת נפילות(נוי- רוזנשטיין, 2007). ממצא זה תואם ממצאי מחקר נוספים, המראים כי ידע אינו תמיד יכול לנבא התנהגות בריאותית מונעת (O’brien, 2000).
המלצות לטיפול בתופעה
כאשר מתארים את תופעת הנפילות בכלל ובקרב קשישים בפרט, רגע הנפילה עדיין נשאר בגדר תעלומה- אותו שבריר שנייה שרוב האנשים הנופלים אינם מודעים לקיומו (צור, 2007). האטיולוגיה של הנפילות בגיל הזקנה, הינה מורכבת ומהווה לרוב תוצאה מעורבת של תהליכי הזדקנות תקינה עם מחלות שכיחות בגיל המבוגר.
תופעת הנפילות בקרב קשישים, הינה בעיה רב מערכתית ויש מקום לשיתוף פעולה בן אנשי מקצוע מכל הקשת הרפואית והפרא- רפואית (צור, 2007). כיוון שלא כל הזקנים נופלים מאותה סיבה ולעיתים אף עלולים ליפול בשל מכלול של גורמי סיכון, קיימת חשיבות רבה בזיהוי הגורמים הרלוונטיים. זיהוי גורמי סיכון והבנת מנגנוני הנפילה יסייעו בהפחתת הנפילות בשני מישורים: האחד, זיהוי ואיתור מוקדם של קשישים המצויים בסיכון יתר והשני, ביצוע פעולות מניעה על ידי צמצום גורמי הסיכון הידועים בתחום.
בעניין זה, ניתן לטעון כי כיום כמעט ואין בנמצא תוכניות מובנות למניעת נפילות אצל קשישים עצמאיים הגרים בקהילה (מלצר ועמיתיו, 2007) ורוב התוכניות מיועדות לקשישים שכבר נפלו ונחבלו או אפילו נפגעו קשות עד כדי צורך בתהליך שיקומי ארוך טווח וקשה. לכן, בכל הנוגע לשינוי התנהגותי בתחום מניעת הנפילות, אין להסתפק בהעברת מידע בנוגע לתופעה ובגורמי הסיכון והמניעה, אלא יש ליישם תוכנית כוללנית ארוכת טווח , המערבת את הזקנים עצמם, בני משפחה ובעלי מקצוע, אשר יסייעו בליווי ויישום השינויים ההתנהגותיים. תוכנית זו, עשויה, אף היא, לסייע באיתור מוקדם של קשישים הנמצאים בסיכון ולאפשר התערבות מתוכננת אשר קרוב לוודאי תפחית את העלויות סביב סיבוכי נפילות וכמובן שתסייע בהעלאת איכות חייהם של הקשישים.
כמו כן, יש לפעול לצמצום הפער הקיים בן רכישת הידע ובן ישומו, זאת באמצעות גיבוש תוכנית שתשלב בן כלל הגורמים השונים וזאת במטרה לסייע לזקן להביא את הידע הקיים בנושא הנפילות לכלל יישום: ארגון סדרת הרצאות בנושא לזקנים ובני משפחתם בנוגע לגורמי הסיכון הקיימים (ובינהם איתור מוקדם של מחלת האוסטיאופורוזיס), השלכות של נפילות, חשיבות פעילות גופנית ותרגילי שיווי משקל למניעה. בעניין זה לימוד והבנת המנגנונים השונים המעורבים בסרקופניה ((אובדן מסת שריר) יכולים לעזור למניעה, להאטה או לצמצום תופעה זו ובכך לשפר את איכות החיים של האדם הזקן.
תכנון פעילויות וסדנאות בתחום במועדוני היום לקשישים הינם פעילויות נוספות אשר יכולות לסייע במניעת נפילות בקרב קשישים (נוי- רוזנשטיין, 2007). עם פעילויות אלו נמצאים: הכרות עם אביזרי עזר הקיימים בשוק, המסייעים במניעת נפילות ופעילות לסבסודם, מתן ייעוץ מקצועי לשיפוץ בתים, תוך התבוננות עתידית על מצבי מוגבלות אפשריים בזקנה, מטעם האגף לקשיש בעיריות. כמו כן, על מנת לעודד התנהגות מקדמת בריאות ובהתייחס לעלות שירותי הבריאות הניתנים לאחר נפילות, יש לפעול לחלוקה בדואר של עלוני מידע בתחום, מטעם קופות החולים.
יתרה מכך, יש להתקין נוהל המחייב את רופא המשפחה לשיחה שנתית עם המטופל הזקן בנוגע לחשיבות העיסוק בפעילות גופנית למניעת נפילות (נוי- רוזנשטיין, 2007). בעניין זה יש לשאוף לביצוע הערכה תפקודית אצל כל קשיש אשר חווה אירוע נפילה, תוך התייחסות, בן השאר, גם לתופעת הפחד מנפילות (אייזן, 2001).
לאור השפעתו הרבה של המצב התזונתי של הקשיש על גורמי הסיכון לנפילות והחלמתו מהן, יש לתת את הדעת לבניית תוכנית, אשר תעקוב אחר מצבם התזונתי של הקשישים בקרב התזונאיות בקופות החולים ואשר תשאף להשגת רמת BMI תקינה וביצוע מעקב אחריו.
בנוסף, לאור שכיחותה הרחבה של תופעת הנפילות בקרב אוכלוסיית הקשישים ובהתבססות על עובדת שיעורם הדמוגרפי באוכלוסייה כולה, יש לפעול להקצאת משאבים ותקציבים להמשך מחקר בתחום הנפילות בקרב קשישים, על מנת להוביל לצמצומה ובאם הדבר אפשרי, למניעתה כליל.
